מבלי לדעת יותר מדי התחייב פליני לביים לשוק האמריקאי סרט על המאהב בן המאה השמונה ג'קומו קזנובה. אחרי שקרא את זכרונותיו של האיש, שהיה דיפלומט ואיש כמורה וממציא וגם מפורסם בתשמיש המיטה, נואש פליני – קזנובה גרם לו לפהק. העלילה מורכבת מרצף של סצינות בבירות אירופה (שנבנו כולן באולפני צ'ינה צ'יטה), בהן מפגין קזנובה את יכולתו לכבוש את המין הנשי במכניות מרתיעה. אם "הפאשיזם הוא הארכת גיל ההתבגרות מעבר לכל מציאות" כפי שטען פליני, הרי שאת קזנובה, כך קבע יורם ברונובסקי ז"ל, "ראה כ'איטלקי הטיפוסי': אדיש, שגרתי, אדם שכולו פאסאדה… הנה כי כן, "קזנובה של פליני" הוא סרט פוליטי, אולי הסרט הפוליטי בעל העוצמה הגדולה ביותר של הקולנוע האיטלקי החדש… יצירת המופת של המשורר החכם אשר שוב היתל במהתלה גרנדיוזית במבקריו, בהיסטוריה ובעצמו" (הארץ, יוני 1977).
משחק:
דונלד סאת'רלנד, דניאלה גטי