מהמתנה זהירה ועד להתנגדות גלויה (1947-1949)
הרצאתו של פאולו זאניני, אוניברסיטת מילאנו.
עמדתה של הכנסייה הקתולית כלפי הציונות ומדינת ישראל הייתה לנושא מרכזי במספר מחקרים, בהם נבדקו היבטיה הפוליטיים והתיאולוגיים של הסוגיה כאחד. בהרצאתו, יבהיר פאולו זאניני כיצד התייחסה דעת הקהל הקתולי באיטליה ובעולם לאירועים בין החלטה מספר 181 של עצרת האו"ם הכללית מנובמבר 1947, והצהרה מספר 303 מדצמבר 1949. כלומר בין החלטת האו"ם לחלוקת פלסטינה למדינה ערבית, מדינה יהודית ואזור בשליטה בינלאומית בחסות האו"ם, לבין הצורך להגיע לידי בינאום ירושלים, החלטה אליה הגיעה העצרת הכללית, לאחר הכרזת העצמאות של ישראל ומלחמת העצמאות.
פאולו זאניני, עמית מחקר בהיסטוריה בת זמננו במחלקה להיסטוריה של אוניברסיטת מילאנו, כיום בירושלים כחוקר אורח בתכנית ללימודים איטלקים במחלקה ללימודים רומניים ולטינו-אמריקנים באוניברסיטה העברית. ניהל מחקרים על תפקיד הכס הקדוש, דעת הקהל והמוסדות הקתוליים ביחס לציונות בתקופת המנדט הבריטי ובשנים הראשונות לאחר הקמת המדינה היהודית. בנושאים אלו פרסם מספר רב של מאמרים ואת הספר "אווירה של מסע צלב"- עמדתם של הקתולים האיטלקים עם לידתה של מדינת ישראל, 1945-1951 (מילאנו, 2012).