בסיגנון כמו–תיעודי עוקב פליני אחר החזרות של תיזמורת סימפונית, עד שהאוירה מתחילה להתלהט, הופכת במהירות לאנארכיה שבשיאה נבקע קיר האולם ודרך הפירצה ניבט בנוכחות מאיימת כדור פלדה ענק. את הרגע הזה מנסה לנצל המנצח… בתגובה ישירה לחטיפתו ורציחתו של נשיא איטליה בסוף שנות השבעים אלדו מורו, הגיש פליני משל חברתי על הטרור הפוליטי באיטליה של שנות השבעים, שכמוהו לא יצר מאז "לה דולצ'ה ויטה“. את חיציו החברתיים הוא מגיש בסגנון האישי שלו: דמויות חד פעמיות, הומור פיזי, מעמדים עוצרי נשימה והעיקר: המוסיקה הנצחית של נינו רוטה.
משחק:
בולדווין באס, אליזבת לאבי
הקרנה נוספת ב 15.5 בשעה 17.00