בימוי צ'יטו מזֶלי
באיטלקית עם כתוביות באנגלית
ללא קורת גג וחוק, אך ורק חוק העוני אליו מסתגלים יום אחר יום. הסרט מבשר את שובו של צ'יטו מזֶלי לעיקר העיקרים שבמהלך חייו לא עזב אף פעם, ער לפרטים החברתיים, לחיים בשוליים. עם כותר הסרט, ללא כתובת קבועה, הוא מספר את סיפוריהם של שלושה "גיבורים" אמיתיים, פרי מאות עדויות שנאספו ברומא המאכלסת יותר מעשרת אלפים חסרי בית. סטלה, צעירה אתיופית שחצתה ברגל את המדבר כדי להגיע לאיטליה בתקוה למצוא עבודה. לאחר שמצאה את ג'וסף, חבר ותיק מאפריקה, הם נישאים וחיים בקושי, עוברים מעיר לעיר כדי לתפוס הזדמנות לעבודה עונתית קשה. נינה, הגיעה לאיטליה מבלי לדעת מילה באיטלקית היא נאלצת לחיות בבדידות קשה, אינה יוצאת אף פעם מהבית כיון שאין לה אשרת שהייה. מבודדת בחברת שתי נשים זקנות הנותנות לה לחיות בביתם. והשלישי ג'וליאנו, שכל חייו קם בשלוש לפנות בוקר כדי למכור בדוכן הפרות שלו בשוק קמפו די פיורי. לאחר מותה הפתאומי של האם, אליה היה קשור בקשר בל ינותק, הוא יוצא מדעתו ומתחיל לנדוד בעיר הבירה ללא מטרה. בשלושת הסיפורים הללו- בתפקיד הגיבורים משחקים שחקנים מקצועיים – מסימו רניירי, אורנלה מוטי ולטיציה סדריק – מלווים בקולם של חסרי הבית, שללא רחמים עצמיים מעמידים עצמם לרשות הדרמטורגיה של מזלי ומגלים שבריריות וייאוש המודגשים על ידי המוסיקה המתנגנת לכל אורך הסרט. הרצון לאשר ולהעלות את הכבוד העצמי האנושי שלהם, מבלי להתחשב בגזע או צבע. הסגנון של הבמאי הוא נאוראליסטי שהיה אהוב בעבר ומרגש גם כיום.
Entrata libera