.
.
הצבע השחור וצבע הכסף
בתוך החדרים צומחות המשפחות: מרעישות, חסרות ביטחון, עליזות, נפחדות. זוגות צעירים בחוויותיהם הראשונות, מוכנים להתחבק או לאבד האחד את השנייה. כמו נורה ובעלה. אולם באותם חדרים, צריך במוקדם או במאוחר לפתוח את החלונות ואת הדלתות, להפתח לזמן שעובר ולאוויר שבחוץ. " לאורך זמן, כל אהבה זקוקה למישהו שיביט בה ויכיר בה, שיעריך אותה, אחרת היא מסכנת את עצמה בכך שתהפוך לאי הבנה." וכך, גברת אָה, בו ברגע שהיא נכנסת הביתה כדי לעסוק בעניני הבית, הופכת להיות שומרת הקשר, המצפן כדי להתכוונן אל הים הרוגע ואל הסוּפה. עם נעלי הבית העומדות בשורה ליד הדלת והקָבַּלות המדויקות עד לאגורה האחרונה, ההשתלטות על המטבח ומעט אוצרות חייה הסודיים, נראית מיד מן ההתחלה, יציבה, עקשנית, מכשפת שאינה ניתנת להתמוטטות.
"הגברת אָה היתה העדה האמיתית והיחידה של המעללים אותם בצעו יום אחר יום, העדה היחידה לקשר שאיחד אותנו. ללא מבטה, הרגשנו בסיכון."
יש דרכים רבות לספר סיפור אהבה. פאולו ג'ורדנו בחר בדרך הרגישה ביותר: רישום כסייסמוגרף של תנודות היום יום, רישום ההתפרצויות והכאבים ואת חוסר היכולת ואת התשוקות. רק היטרפות קטנה של ספינתם, אחת מִני רבות שכל זוג יצטרך לעמוד בפניו.
באיטלקית
Entrata libera