מה זאת אומרת לחשוב על מקום ולחוש אותו? כיצד נוכל להתנהל מתוך נקיטת עמדה במארג האדיר הזה של זיקות הדדיות שהוא העולם? (קלאודיה לוסי)
בפרויקט "להיות שָׁם"* ממשיכה קלאודיה לוֹסי להתבונן מנקודת מבט אישית בקשר המורכב שבין אדם לאדמה, ומבקשת לברר עד כמה מעוגן הדמיון האנושי ביחסים עם המרחב שבו הוא מתקיים ועם השפה שבאמצעותה הוא מתקשר.
הפרויקט החל באופן סמלי בפברואר 2021 במרכז NTU לאמנות עכשווית בסינגפור – נקודת ציון, המסמנת חזרה לתקופה שבה שהתה האמנית במדינה אסייתית זו. לוסי מותחת קווי דמיון בין מקומות גאוגרפיים שונים ותרבויות שונות, השוואה שבבסיסה עומדת תפישת המקום הטבעי. מושג זה מהווה נושא מרכזי בשורה של שיחות וסדנאות, מפגשים ותערוכות, הנערכים בחסות הגופים השונים, השותפים לפרויקט.
קו מחקרי זה הוא המשכו של מהלך, שראשיתו בשנת 2006 במסע שיתופי לארכיפלג סנט קילדה בהֶבְּרִידִים החיצונים של סקוטלנד. האמנית בוחנת את השניוּת הגלומה במושג הנוף, את המשמעות המקושרת כיום במקומות שונים למילה "טבעי", את תפישת הסביבה ואת הגבול העמום שבין מציאות טבעית למציאות מעשה ידי אדם. לוסי מעלה נושאים אלו לדיון, שבו נקשרות זו לזו מציאויות שונות בתכלית. היא כורכת יחדיו שלוש מדינות, שבהן היחסים בין ה"טבעי", הספרותי והפוליטי מזינים נרטיבים גדולים, שמורכבותם בלתי נדלית: סינגפור, עיר-אי בסמוך לקו המשווה, המחויבת לרעיון של עתיד, שבו יועלו על נס היחסים עם הסביבה הטבעית כסוגיה מהותית; מולדתה, איטליה, על מסורת הנוף המרובדת והמבוססת שלה והדינמיקה האנושית המורכבת; וישראל, שנבחרה בשל היותה מדינה, שבה לתפישת המקום והטריטוריה מאפיינים סוציו-פוליטיים ופילוסופיים מובהקים.
